Archive for the ‘כללי’ Category

רוסטביף

Monday, January 25th, 2010

רוסטביף

רוסטביף

הרוסטביף הוא אחד ממנות ההגשה הבשריות המרשימות ביותר, אבל הכנתו פשוטה למדי בתנאי ששומרים על מס’ כללים בסיסיים.

מהו הרוסטביף? הרוסטביף הינו בשר הנצלה בחום יבש, כלומר אין לו נוזלים חיצוניים המעניקים לו לחות במהלך הצליה, וכמו כן הבשר חשוף למקור החום ללא כיסוי. בעצם המונח הנכון ביותר להגדרת צליית הבשר בצורה זו הינו אפיה.

הרוסטביף לעולם יוכן מחלקים מובחרים בלבד. לא כל נתח מתאים לרוסטביף. מכיוון שזוהי חשיפה קצרה יחסית  למקור חום, שאינה מאפשרת לרקמות הקולגניות להתרכך, ולכן החלקים חייבים להיות רכים מטבעם.

כמו כן הבשר עצמו חייב להיות משובח. נתח מעגל/ה מזן נחות או נתח שלא טופל כראוי לא יביאו לתוצאות טובות. בשר לרוסטביף לא חייב בהכרח להיות מיושן (אם כי כמובן הדבר אינו גורע).

הנתח הקלאסי לרוסטביף הוא הסינטה, ולכן יש אשר קוראים לה בארץ רוסטביף, וזו טעות. רוסטביף פירושו בשר צלוי. גם אנטריקוט, פריים ריב, שייטל, פילה ועוד מצוינים לרוסטביף, ולעיתים אף עולים באיכותם על הסינטה, הכל תלוי בצורת ההגשה. כאשר הבשר מוגש חם האנטריקוט והפריים ריב יהיו טעימים יותר בגלל השומן הפנימי אשר מעניק לבשר מימד טעם נוסף. כמו כן נתחים אלו רכים יותר מטבעם מאשר הסינטה ולכן הם בחירה מצוינת.

לעומת זאת אם הבשר יוגש קר הסינטה והפילה כרוסטביף הם בחירה טובה יותר, כיוון שיש להם מיעוט שומן פנימי, ושומן קר אינו ערב לחיך.

כמו בסטייק גם לרוסטביף כמה דרגות של מוכנות. כאשר הרוסטביף רייר(rare) הבשר מגיר נוזלים אדמדמים בכל פריסה. בדרגת מוכנות מדיום((medium הבשר ורדרד יותר, ובדרגת מוכנות וול-דן (well-done) הבשר בעל צבע אחיד אפרפר-חום לאורך הפריסה. בסינטה ובפילה מומלץ לא לעבור את דרגת המדיום, ככלל הבשר יהיה רך ועסיסי יותר ככל שדרגת המוכנות תהיה נמוכה יותר.

מהי בעצם דרגת המוכנות? תתרעננו בפוסט על מידת עשיה

ניתן לראות כי הטמפרטורות מדויקות מאד, לכן אם ברצוננו להגיע למידת המוכנות המושלמת הרצויה מומלץ בחום לקנות מדחום מיוחד לבשר. מחירו של המדחום יחזיר את עצמו אינספור פעמים במחמאות שתקבלו, ומנגד ימנע מפח נפש  כתוצאה מבישול נתח יוקרתי מעבר לצורכו.

בשימוש במדחום חשוב לדעת כי גם לאחר הוצאת הבשר מהתנור הבשר ממשיך להתבשל מבפנים והטמפרטורה הפנימית ממשיכה לעלות במס’ מעלות, לכן מומלץ להוציא את הבשר לפני שהגיע לטמפ’ הרצויה מבחינת מוכנות.

 

ולהכנה:

רצוי לתכנן מראש לוח זמנים כך שהבשר יוגש בדיוק כמו שצריך.

מומלץ לילה לפני ההכנה כבר להשרות את הבשר במשרה הרצוי.

4 שעות לפני ההכנה יש להוציא את הבשר מהמקרר לטמפ’ החדר.

הבשר יצלה בתבנית לא מכוסה. המהדרים מניחים בתוך התבנית רשת כדי שכל הנתח יצלה ללא מגע עם נוזל מבעבע (ואז התחתית מתבשלת, ולא נצלית).

התנור חייב להיות לוהט בעת הכנסת התבנית לתוכו. מכת החום נועדה להוסיף טעמים  ע”י ראקציית מילארד (ראקציה המתרחשת בחום גבוה מאוד  ויוצרת קרמליזציה ומשחימה את הבשר).

 

זמן הצליה הכולל תלוי בגודל הנתח.  כלל הברזל הוא שברבע השעה הראשונה מתבצעת הצליה בחום הגבוה ביותר של התנור (250-260 מעלות צלזיוס), ולאחר מכן מורידים את חום התנור לבינוני (175 מעלות צלזיוס) וממשיכים בצליה עד להגעה של 5-10 מעלות צלזיוס לפני הטמפרטורה הרצויה, וזאת מכיוון שגם לאחר הוצאת הנתח מהתנור הטמפרטורה הפנימית עולה. מי שאין לו מדחום מתאים יאלץ לחשב. אגב, אצלנו בקצביה, כל מי שקונה רוסטביף מקבל אותו כבר עם טבלת הצליה המתאימה לנתח הספציפי אותו קנה.

 

מה שחשוב לדעת הוא המשקל הכולל של הנתח.

כדי להגיע לדרגת צליה rare כל חצי ק”ג צריך בין 12 ל15 דקות (אם הנתח עבה/גבוה אז 15 דקות, ואם דק אזי 12 דקות)

לדרגת צליה medium- בין 15 ל18 דקות.

לדרגת צליה welldone בין 18 ל20 דקות.

 

ניקח לדוגמא  נתח במשקל 1.5 ק”ג. זמן הצליה הכולל שלו הוא :

למידת עשיה rare בין 36 ל 45 דקות.

למידת עשיה medium בין 45 ל 54 דקות.

למידת עשיה well done בין 54 ל 60 דקות.

 

ניקח את נתח זה, בהנחה שהוא גבוה ועבה, נכניס אותו למכת חום בתנור חם מאוד למשך רבע שעה. נפחית את רבע השעה שהוא שהה בתנור מזמן הצליה הכולל. אם נרצה אותו ברמת עשיה של מדיום, הנתח ישהה בתנור בחום בינוני עוד חצי שעה בדיוק. 

לאחר הצליה יש להוציא את הנתח מהתנור מיד, ולתת לו לנוח לפני הפריסה. בדר”כ מומלץ לתת לו לנוח, לאחר הצליה, רבע שעה בנתחים קטנים, וחצי שעה בנתחים גדולים.

 

תיבול:

שוב אני מזכיר, מומלץ להשרות לילה מראש. אם לא, חבל אבל לא נורא. רוסטביף קלאסי  נמשח בשמן זית מעולה (במקור חמאה, אבל שמן זית עושה את העבודה מצויין), הרבה שום, הרבה פלפל גרוס, במיוחד בחלק העליון (תורם לחריפות, אז זהירות), ועשבי תיבול (טימין או רוזמרין). זה המתכון הקלאסי. אפשר להוסיף חרדל, גרגרי חרדל, גרגרי כוסברה, בהרט, ריבה, דבש או כל מה שעולה על דעתכם.

תהנו.

 

 

צמחונות…………

Monday, December 21st, 2009

 הנה אחת מהדוגמאות של התגובות  שנוחתות אצלי מידי פעם. ברור כמובן שלא אפרסם אותן, אבל תשפטו את זו לדוגמא.

“אנו בהחלט מאמינים לכם שמתכוני הבשרבאתר הם טעימים מאד ואפילו בטעם גורמה,
אך עדיין לדעתנו זה לא מצדיק רצח של בעלי חיים חפים מפשע.
מן הראוי שתוסיפו באתר גם מספר מתכונים המבוססים על תחליפי בשר כגון נקניקיות צמחוניות ושניצלים צמחוניים על מנת להפחית גם לו במידה הקטנה ביותר את רצח ההמונים של פרות תרנגולות וכבשים שמתחולל כנגד עינינו.
ניתן גם לחנך את הדור הצעיר שבשר ניתן לאכול אך משתדלים לההפחית באכילתו כדי להפחית פגיעה בבעלי חיים.
אנו גם יכולים להבין שאדם שכל חייו רגיל לאכול בשר טעים לא יוכל לשנות את הרגליו,
אך לפחות תנו דעתכם ולו לרגע אחד על בעל חיים שנרצח על מנת שתיהנו מהאוכל הטעים.
כהתחלה אם תוסיפו מתכון צמחוני אחד באתר, נהייה מרוצים.

קחו לתשומת ליבכם,
קול החיות
לתגובות
animals_want_to_live@walla.com

תבינו,צמחונים יקרים, אני פתחתי בלוג על בשר, שבו כל מי שרוצה יוכל להרחיב את ידיעותיו בנושא, ולשפר את בישוליו. אתם לא חייבים לקרוא, ובטח אל תטיפו לי מוסר. “כמה מחברי הטובים ביותר הם צמחונים” כמו שנהוג לומר, ועדיין הם לא קוראים לי רוצח וכו’.

אני לא אכנס אתכם לדיון על השפעות הסויה על הצורך אותה, הקשר של סויה ופיטואסטרוגנים הגורמים לבגרות מינית מוקדמת מידי, ועל רעות אחרות.

ידידה שלה, מרצה באוניברסיטה, אמרה לי פעם משהו מאוד נכון. במשך כל האבולוציה  הצמחים “למדו” לפתח חומרים רעילים כדי למנוע אכילת יתר שלהם, מה שלא קורה במוצרים מן החי.

בקיצור, אני אמשיך לכתוב על בשר, ואתם יכולים למחות כמה שתרצו. תיהנו.

אגב, ידעתם שהמקור של המילה צמחוני הוא “צייד גרוע ” באינדיאנית?

משחקים מולקולריים

Sunday, December 13th, 2009
 

יש לי חוב ישן לגבי בישול מולקלרי.

עכשיו, אחרי שהסברנו כבר על מידת עשיה, למדנו מהי ראקציית מיילרד, נותר רק לחבר בין הדברים.

אם אתם מכינים היום סטייק , לצורך העניין אנטריקוט בדרגת מדיום, יש הדרגתיות במידת העשיה שלו. כלומר, אמנם החלק הפנימי הוא בדרגת מדיום, אבל מעליו יש שכבה של מדיום וול ומעליה יש שכבה של וול דן.

סטייק אנטריקוט. תתעלמו מהחמאה תתרכזו בהדרגתיות.

סטייק אנטריקוט. תתעלמו מהחמאה תתרכזו בהדרגתיות.

 יש שיטה, שאמנם פותחה בצרפת בשנות השבעים, אבל תופסת תאוצה כיום  יותר ויותר. פשוט לוקחים סטייק, מוסיפים לו את התבלינים הרצויים (מלח גס ופלפל גרוס מספיקים לטעמי), מכניסים אותו לשקית ואקום ואוטמים אותה. את השקית שמים באמבט מים חמים המכוון לטמפרטורה הרצויה לנו (לרייר, מדיום, מדיום וול וכו’, לכל אחת ממידות העשיה האלו יש טמפ’ ספציפית). הבשר שוהה האמבט במשך זמן ארוך (אפשר לילה לצורך הענין). כאשר פותחים את השקית, הסטייק כולו במידת העשיה הרצויה אותה בחרנו.

עכשיו נותר רק לראקציית המיילרד להוסיף את הארומה והטעמים הנוספים. זה מתבצע ע”י צריבה בברנר עם להבה גלויה.

דבר זה נותן לנו סטייק מושלם, במידת עשיה אחת לכל אורך חתך שנעשה, עם שכבה חיצונית קריספית וארומטית.

בתיאבון

עשיה נכונה

Tuesday, December 1st, 2009

 

מתנצל שנעדרתי זמן רב, חגים, חו”ל ומילואים חברו להם יחדיו כדי למנוע ממכם פוסטים.

 

הפעם ברצוני לגעת במידות העשיה המקובלות לטופו…. סתם, של בשר, כמובן. 

מידות העשיה האלו מתייחסות למוכנות הבשר. העניין במוכנות הבשר היא שלכל אחד יש ההעדפה האישית שלו. יש כאלו שלא רוצים לראות טיפת ורדרדות או אדמומיות בבשר, ומנגד כאלו שרוצים שהבשר יגע רק לשניה במנגל וזהו. 

ברוב המוחלט שמדברים על מוכנות בשר מדובר בסטייקים, או רוסטביף. מידות אלו אינן רלוונטיות כאשר מדובר בצלי, מרק, נזיד וכו’, מהסיבה הפשוטה שהבישול הממושך מביא את הטמפ’ הפנימית אל מעל למידת העשיה well-done. 

אז מהן המידות המקובלות? 

- Blue או very rare -  הבשר אדום מאוד בפנים. (46-49 מעלות צלזיוס בנקודה הפנימית ביותר)

 

- Rare -  החלק הפנימי אדמדם.(52-55 מעלות צלזיוס בנקודה הפנימית ביותר)

 רייר

   – Medium-rare- החלק הפנימי ורדרד עם חלקים אדמדמים. (55-60 מעלות צלזיוס בנקודה הפנימית ביותר)

 מדיום רייר

- Medium-החלק הפנימי ורוד כולו. (60-65 מעלות צלזיוס בנקודה הפנימית ביותר)

d79ed793d799d795d79d1

 

- Medium-well – החלק הפנימי ורוד עם חלקים אפורים. (65-69 מעלות צלזיוס בנקודה הפנימית ביותר)

d79ed793d799d795d79d-d795d795d79c2

          

- Welldone - החלק הפנימי אפרפר כולו. (71 מעלות צלזיוס בנקודה הפנימית ביותר).

 d795d795d79c1

 

ישנם חלקים שאינם מומלצים ברמת עשיה מעל מדיום, כמו הסינטה והפילה. הם מתקשים מידי מעל מידה זו. כמו כן, ברמת עשיה blue השומן של האנטריקוט אינו מושך כ”כ לאכילה, הוא פשוט לא צלוי דיו.

יש לזכור כי ככל שהסטייק יותר עשוי כך הוא פחות עסיסי, בשל איבוד הנוזלים (דנטורציה, זוכרים?) .

אני אישית לא ממליץ לעבור את רמת העשיה מדיום. מי שקשה לו עם בשר שנראה לו “חי” מדי יכול פשוט לאכול במקום חשוך יותר. ובנימה פחות מחוייכת, ברמות עשיה של מדיום-וול ומעלה מומלץ שהסטייקים יהיו פרוסים דק יותר.

 

בפוסט הקרוב אלמד שיטה נחמדה לבדיקת מוכנות הבשר.

6 טיפים שיעשו לכם את יום העצמאות

Monday, April 27th, 2009

יום העצמאות שהפך מזמן ליום המנגל הלאומי מאופיין בדרך כלל בנפנופים מאסיביים ובערמות בשר בלתי מתקבלות על הדעת. לא חייבים לגמור את היום מפוצצים מאוכל, אם תשמרו על ששת הכללים הבאים תהנו מהבשר ותחזרו הביתה בשלום.

1. הטיפ הטוב ביותר שאני יכול לתת לכם הוא לקנות בשר בכמויות סבירות. בארוחה משפחתית, עם הילדים, הכוללת גם פיתות, סלטים ועוד תוספות יש לקנות בשר לפי 350-400 גר’ לאדם (נטו, ללא העצמות).

2. הגישו לא יותר משלושה סוגי בשר. במקרה הזה ‘תפסת מרובה לא תפסת’. אם תכינו יותר מידי סוגים הטעמים יתערבבו וההמתנה למנות תתארך.

3. אלו שלושת סוגי הבשר שבלעדיהם לא קיימתם את מצוות החג

עוף: פרגית – 150 גר’ לאדם

טלה: קבב או המבורגר – 50-100 גר’

בקר: אנטריקוט 150 גר’

4. צלו את הנתחים במנות קטנות, כך הבשר יהיה חם ויותר סועדים יהנו ממנו ביחד.

5. אחרי יום העצמאות מגיע עוד סופשבוע אז תשאירו קצת מקום לשבת.

6. זכרו שהנהג לא שותה אלכוהול כי הכי חשוב שתחזרו הביתה בריאים ושלמים.

 

חגשמח :)

חתונה תאילנדית ומתכון מקורי של כבד עגל

Wednesday, February 11th, 2009

לפני כשנתיים נסעתי עם אייל, חבר מהמושב, לחתונה של פופאי, אחד מהעובדים התאילנדים שלו. השמות של התאילנדים קשים לישראלי הממוצע וכך התגלגל ידידנו, החתן המיועד פרפאי, לפופאי. אבל זה באמת סיפור אחר.

פופאי גר בכפר ליד אודון תאני שהיא עיר באזור איסאן בצפון מזרח תאילנד. זה האזור העני ביותר בתאילנד, בלתי מטוייל וידוע במאכליו המוזרים, כלבים למשל. אני תוהה איזה טעם יש לאוסובוקו בולדוג…

אם כן נחתנו אני ואייל בשדה התעופה באודון תאני ומיד זיהינו את פופאי יחד עם קבוצה גדולה של אנשים, כולם מנופפים לנו לשלום מעבר לזכוכית. אייל חשב שהם באו באוטובוס, אני טענתי שמיניבוס סטנדרטי מספיק. שנינו טעינו, מדהים כמה אנשים יכולים להכנס בבגאז’ של טנדר איסוזו עם קבינה וחצי.

הפגישה עם פופאי הייתה מרגשת, התעדכנו מה שלומו ואיך החיים ובינינו ניסינו להבין איך אפשר לחיות בתנאי אקלים של 200% לחות. את אייל, כולם זיהו כ-big boss, מה שהפך אותו לאטרקטיבי במיוחד בקרב בנות הכפר. אותי הם חשבו לעוזר שלו כך שהייתי קצת יותר פנוי להסתכל סביב כמו שאומרים.

התאילנדים הם באמת עם חרוץ. הם קמים מוקדם בבוקר, נחושים במטרה לתפוס ראשונים את הערסל, שיש בכל בית, ולהרקב שם עד הערב. בטטות כורסה א-לה תאילנד.

לפרנסתם הם מגדלים אורז, גידול שמתאים מאד לאופי התאילנדי. חודש שתילה, הפסקה של חודשיים-שלושה, חודש קצירה ודי. מחכים עד לשנה הבאה. חוץ מאורז מגדלים שם קצת פירות וירקות, פרות וחזירים לצריכה עצמית אבל על זה אחראים הילדים. המבוגרים צריכים לנוח מהאורז. שום דבר לא בוער.

למחרת בבוקר פופאי קרא לנו לראות שחיטה של עגל שארגן במיוחד בשבילנו. ובכן, “שחיטה” תאילנדית זה בעצם מעדר בראש! ככה בלי להתבלבל העגל נשחט וכל המשפחה והשכנים באו לעזור לפרק ולסחוב את הבשר. תוך כדי מלאכת הפירוק הם חותכים חתיכות מהכבד ועוד חלקים ואוכלים נא, ישר מהטבע. גם לנו הציעו להתכבד בנתח כבד עגל אך אנחנו הזדעזנו בנימוס,וסירבנו.

בפוסט הבא אספר על החתונה…

אז מי אני?

Sunday, December 21st, 2008

מגיל צעיר עזרתי לאבא בעדר הבקר, מסתובב במרעה ורודף אחרי פרות. אחרי השחרור רציתי להתמקצע בתחום והשלמתי תואר ראשון במדעי בעלי החיים בפקולטה לחקלאות.

אבא מצידו התמחה במשך השנים בשוק בשר הבקר הטרי, ועם השנים הפך לבר סמכא בתחום. בשנת 2000 הקמנו במשק המשפחתי במושב נוב שבגולן מפעל לפירוק ומכירת בשר בקר בעיקר לשוק המוסדי כאשר נתח נכבד מהלקוחות היו בתי מלון באילת. חודש לאחר פתיחת המפעל פרצה האינתיפאדה השנייה, וכזכור שוק התיירות בארץ קרס פחות או יותר ומשך איתו את ההזמנות שחדלו להגיע. כך, לאחר שהזיזו לנו את הגבינה, התחלנו להתמקד בלקוח הבודד.

בגיליס בשרים אנו מתמקדים בבשר מהאיכות הגבוהה ביותר. אנחנו מגדלים עדר בקר, ובתוכו עדר טיפוח של פרות מסוג “black angus” (אנגוס שחור). האנגוס הוא הזן המסחרי המוביל בעולם באיכויות בשר, נרחיב עליו את הדיבור בהזדמנות אחרת.

יש לנו קצביה בה אנו מוכרים בשר בקר, בשר טלה, עגל חלב, עופות ודגים. אנחנו מתאימים את חלקי הבשר למאכל או לארוחה אותה מתכנן הלקוח, כדי שהתוצאה הסופית תהיה מושלמת.

לאחרונה השלמנו מבנה הצמוד לקצביה בו נעביר סדנאות להכנת בשר. ההרגשה שלנו היא כי הרבה ישראלים פוחדים להתנסות בהכנת במתכונים בכלל ומתכונים חדשים של בשר בפרט. שמנו לנו מטרה להפריך את המיתוס שבישול בשר הוא מסובך. אפיית עוגת גבינה, לשם השוואה, מסובכת לאין שיעור מהכנת רוסטביף.

בפוסטים הבאים נרחיב קצת יותר על האנשים שלנו, על עדר הבקר, מתכונים, ועוד עניינים רבים “עם בשר”. נשמח לתגובות ובקשות לנושאים לפוסטים.

פוסט פתיחה או קצת על עצמי

Tuesday, December 9th, 2008

שמי ראובן גיליס, בן שלושים ו… נשוי לגילת ואבא של עילי, יורי, עומר ורתם-אגם. גר במושב נוב בדרום הגולן.

את הפרה הראשונה שראיתי אני לא זוכר משתי סיבות. האחת, בגלל שראיתי המון (המון) פרות בחיי והשנייה, והעיקרית, שבטח הייתי תינוק קטן.

מגיל צעיר מאד אבא שלי סוחב אותי בשטחי המרעה של הגולן לרעות ולראות את העדר, להרגיש את הפרות מקרוב, להריח אותן. כך גדלתי עם העסק והיום אני מנהל אותו.

בשר זה סיפור שלם. סיפור שמתחיל עם ההמלטה בשטח, עובר בגידול וליווי קפדני, ממשיך בחירת הנתחים האיכותיים ונגמר בצלחת שלכם.

את הסיפור הזה אספר כאן בבלוג.