Archive for the ‘כללי’ Category

חתונה תאילנדית ומתכון מקורי של כבד עגל

יום רביעי, פברואר 11th, 2009

לפני כשנתיים נסעתי עם אייל, חבר מהמושב, לחתונה של פופאי, אחד מהעובדים התאילנדים שלו. השמות של התאילנדים קשים לישראלי הממוצע וכך התגלגל ידידנו, החתן המיועד פרפאי, לפופאי. אבל זה באמת סיפור אחר.

פופאי גר בכפר ליד אודון תאני שהיא עיר באזור איסאן בצפון מזרח תאילנד. זה האזור העני ביותר בתאילנד, בלתי מטוייל וידוע במאכליו המוזרים, כלבים למשל. אני תוהה איזה טעם יש לאוסובוקו בולדוג…

אם כן נחתנו אני ואייל בשדה התעופה באודון תאני ומיד זיהינו את פופאי יחד עם קבוצה גדולה של אנשים, כולם מנופפים לנו לשלום מעבר לזכוכית. אייל חשב שהם באו באוטובוס, אני טענתי שמיניבוס סטנדרטי מספיק. שנינו טעינו, מדהים כמה אנשים יכולים להכנס בבגאז' של טנדר איסוזו עם קבינה וחצי.

הפגישה עם פופאי הייתה מרגשת, התעדכנו מה שלומו ואיך החיים ובינינו ניסינו להבין איך אפשר לחיות בתנאי אקלים של 200% לחות. את אייל, כולם זיהו כ-big boss, מה שהפך אותו לאטרקטיבי במיוחד בקרב בנות הכפר. אותי הם חשבו לעוזר שלו כך שהייתי קצת יותר פנוי להסתכל סביב כמו שאומרים.

התאילנדים הם באמת עם חרוץ. הם קמים מוקדם בבוקר, נחושים במטרה לתפוס ראשונים את הערסל, שיש בכל בית, ולהרקב שם עד הערב. בטטות כורסה א-לה תאילנד.

לפרנסתם הם מגדלים אורז, גידול שמתאים מאד לאופי התאילנדי. חודש שתילה, הפסקה של חודשיים-שלושה, חודש קצירה ודי. מחכים עד לשנה הבאה. חוץ מאורז מגדלים שם קצת פירות וירקות, פרות וחזירים לצריכה עצמית אבל על זה אחראים הילדים. המבוגרים צריכים לנוח מהאורז. שום דבר לא בוער.

למחרת בבוקר פופאי קרא לנו לראות שחיטה של עגל שארגן במיוחד בשבילנו. ובכן, "שחיטה" תאילנדית זה בעצם מעדר בראש! ככה בלי להתבלבל העגל נשחט וכל המשפחה והשכנים באו לעזור לפרק ולסחוב את הבשר. תוך כדי מלאכת הפירוק הם חותכים חתיכות מהכבד ועוד חלקים ואוכלים נא, ישר מהטבע. גם לנו הציעו להתכבד בנתח כבד עגל אך אנחנו הזדעזנו בנימוס,וסירבנו.

בפוסט הבא אספר על החתונה…

אז מי אני?

יום ראשון, דצמבר 21st, 2008

מגיל צעיר עזרתי לאבא בעדר הבקר, מסתובב במרעה ורודף אחרי פרות. אחרי השחרור רציתי להתמקצע בתחום והשלמתי תואר ראשון במדעי בעלי החיים בפקולטה לחקלאות.

אבא מצידו התמחה במשך השנים בשוק בשר הבקר הטרי, ועם השנים הפך לבר סמכא בתחום. בשנת 2000 הקמנו במשק המשפחתי במושב נוב שבגולן מפעל לפירוק ומכירת בשר בקר בעיקר לשוק המוסדי כאשר נתח נכבד מהלקוחות היו בתי מלון באילת. חודש לאחר פתיחת המפעל פרצה האינתיפאדה השנייה, וכזכור שוק התיירות בארץ קרס פחות או יותר ומשך איתו את ההזמנות שחדלו להגיע. כך, לאחר שהזיזו לנו את הגבינה, התחלנו להתמקד בלקוח הבודד.

בגיליס בשרים אנו מתמקדים בבשר מהאיכות הגבוהה ביותר. אנחנו מגדלים עדר בקר, ובתוכו עדר טיפוח של פרות מסוג "black angus" (אנגוס שחור). האנגוס הוא הזן המסחרי המוביל בעולם באיכויות בשר, נרחיב עליו את הדיבור בהזדמנות אחרת.

יש לנו קצביה בה אנו מוכרים בשר בקר, בשר טלה, עגל חלב, עופות ודגים. אנחנו מתאימים את חלקי הבשר למאכל או לארוחה אותה מתכנן הלקוח, כדי שהתוצאה הסופית תהיה מושלמת.

לאחרונה השלמנו מבנה הצמוד לקצביה בו נעביר סדנאות להכנת בשר. ההרגשה שלנו היא כי הרבה ישראלים פוחדים להתנסות בהכנת במתכונים בכלל ומתכונים חדשים של בשר בפרט. שמנו לנו מטרה להפריך את המיתוס שבישול בשר הוא מסובך. אפיית עוגת גבינה, לשם השוואה, מסובכת לאין שיעור מהכנת רוסטביף.

בפוסטים הבאים נרחיב קצת יותר על האנשים שלנו, על עדר הבקר, מתכונים, ועוד עניינים רבים "עם בשר". נשמח לתגובות ובקשות לנושאים לפוסטים.

פוסט פתיחה או קצת על עצמי

יום שלישי, דצמבר 9th, 2008

שמי ראובן גיליס, בן שלושים ו… נשוי לגילת ואבא של עילי, יורי, עומר ורתם-אגם. גר במושב נוב בדרום הגולן.

את הפרה הראשונה שראיתי אני לא זוכר משתי סיבות. האחת, בגלל שראיתי המון (המון) פרות בחיי והשנייה, והעיקרית, שבטח הייתי תינוק קטן.

מגיל צעיר מאד אבא שלי סוחב אותי בשטחי המרעה של הגולן לרעות ולראות את העדר, להרגיש את הפרות מקרוב, להריח אותן. כך גדלתי עם העסק והיום אני מנהל אותו.

בשר זה סיפור שלם. סיפור שמתחיל עם ההמלטה בשטח, עובר בגידול וליווי קפדני, ממשיך בחירת הנתחים האיכותיים ונגמר בצלחת שלכם.

את הסיפור הזה אספר כאן בבלוג.