שוחטים פרות קדושות (או לפחות אחת)

מאי 13th, 2009

אם נעשה פה משאל מהיר מה הכלל הכי חשוב בהכנת בשר, אני משוכנע ש-95% מכם יירה מיד "לסגור או לאטום את הבשר". חמשת האחוזים הנותרים יחשבו כמה שניות ויגידו אותו הדבר.

הרי כולם יודעים שאם אוטמים או סוגרים את הבשר אזי הנוזלים נשארים בפנים בגלל ה"כוויה" שעשינו והבשר נשמר עסיסי וטעים. בכל תוכניות הבישול חוזרים על המנטרה של "לסגור את הבשר".

ובכן, שבו רגע, עדיף על הרצפה, ותכינו כוס מים.

אין דבר כזה! אי אפשר לאטום בשר, גם לא לסגור אותו. מצטער, זו עובדה מדעית.

בכל בשר יש כמות מסויימת של נוזלים, הכלואים בתוך השריר. הנוזלים קשורים לסיבי השריר בקשרים כימיים חלשים יחסית. ברגע שמחממים את השריר, העשוי מחלבון, מתרחש תהליך הנקרא דנטורציה. כלומר, שינוי המבנה המרחבי של החלבון. (דוגמא לתהליך דנטורציה- הפיכה של ביצה לביצה קשה).

במהלך הדנטורציה, בשל השינוי של המבנה , משתחררים הנוזלים הכלואים בשריר, ויש לנו איבוד נוזלים. ככל שנחשוף את הבשר לחום גבוה ולזמן ממושך החלבון יאבד יותר ויותר נוזלים. לכן תמיד מידת צליה גבוהה יותר פירושה פחות עסיסיות.

בוודאי ראיתם פעם בקבוק פלסטיק שנחשף לחום גבוה, איך הוא מתעוות וקטן. זו דוגמא יפה לתהליך הדנטורציה (למרות שזו ממש לא דנטורציה. פלסטיק איננו חלבון). אם ניקח בקבוק פלסטיק של קוקה קולה (לא של פנטה, זה לא יעבוד!), נשפוך ממנו את הנוזל לתוך כלי, נחמם את הבקבוק, עד שיתעוות, וננסה להחזיר את הנוזל, לא נצליח למלא את כל הכמות. יופי, הבנתם. וגם סתם שפכתם קולה, באמת…

אחרי שתליתם את חלוק המדען חזרה על הקולב, חשוב להבין שברגע שחשפתם את הבשר לחום, הסיבים מתעוותים והופ משתחררים הנוזלים. ולא תעזור שום סגירה או אטימה. ניסויים מדעיים שנערכו הראו כי אין שום הבדל סטטיסטי באיבוד מים בין בשר שעבר "סגירה" לבין אחד שלא.

מעתה אמור להשחים את הבשר

טוב. אז מעכשיו לא משחימים את הבשר.

בוודאי שכן!

עצם התהליך של"הסגירה" לכאורה הוא רצוי. רק שיש לקרוא לילד בשמו. יש להשחים/לצרוב את הבשר. עצם ההשחמה מעצימה את טעם התבשיל או הבשר. התהליך הזה של השחמת / צריבת הבשר יוצר תהליך של קרמליזציה של פני הבשר.

בטמפ' גבוהות מאוד (155 מעלות צלזיוס ומעלה) נוצרת ריאקצייה הקרויה "ראקציית מיילרד". בתהליך החשיפה לחום הגבוה, מתחברים חלבונים וסוכרים ויוצרים מגוון חדש של מולקלות טעם וארומה. דוגמאות: ה"שרוף" של הקרם ברולה, הקשה של לחם, טוסט וכו'. המולקלות החדשות שנוצרות הן מה שנותן את הטעם המיוחד של מאכלים האלו.

אותו הסיפור עם בשר. עצם ההשחמה נותנת לנו טעמים חדשים ונפלאים ע"י חיבור החלבון עם סוכרים הקיימים בבשר. לכן בשר על הגריל כ"כ טעים לנו. ככל שיש שכבה קריספית (לא שרופה!) אחידה יותר על פני הבשר כך הבשר בעל טעם טעים ומיוחד יותר.

אגב שימו לב שדרושות טמפ' גבוהות. לכן אי אפשר להשחים בשר במים. לכן מרק "מכבס" את הבשר, ומוציא ממנו את הטעם. אם תשחימו את הבשר לפני הבישול במרק, הנוזל אמנם יהיה כהה יותר, אבל המרק יקבל מימד טעם נוסף ומיוחד.

אני מקווה שנרגעתם כבר, והרעידות פסקו.

מעכשיו אל תאמרו לאטום או לסגור אלא להשחים או לצרוב, ותוכלו גם אתם לנחור בבוז כל פעם שגורדון רמזי צועק לטבחים שלו לאטום את הבשר.

ותפיצו את הבשורה…

אסאדו* אמנות הצליה האיטית

מאי 7th, 2009

*מוקדש לקוראת קאי

פסח עבר, גם יום העצמאות (או יום העצבנות, כמו שקוראים לו אצלנו) עבר ואני השלמתי שעות שינה סוף סוף. פיניתי זמן ויצאתי עם המשפחה לחופש כדי לפצות על חוסר נוכחות מסיבי בתקופה הזו. ועכשיו הגיע הזמן לחזור לכתיבה בבלוג.

איך נהנתם ביום העצמאות? קיימתם את מצוות היום כהלכה? דיקדקתם בקלה כבחמורה במידת העשיה של הסטייק? אני, כרגיל, מינגלתי עם החברים הטובים מהאוניברסיטה, נהנה לראות איך הם כבר דוקטורים ואני תקוע בשלהי התואר השני. היה אחלה.

אני רוצה להיכנס הפעם לנושא של רכות בשר מזווית קצת אחרת.

אסאדו – לאט לאט, יש זמן

אסאדו היא צורת צליה שהתפתחה בארגנטינה. בשיטה זו הבשר נצלה בחלקים גדולים, במרחק גדול יחסית ממקור החום ולאורך זמן. הבשר יוצא רך בצורה יוצאת מן הכלל, עסיסי ומלא טעם. בשיטה זו משתמשים בגריל שניתן לשנות את גובה הרשת מהאש, או בחרבות מסביב למדורה.

בארץ הדביקו את המילה אסאדו לקשתית / ספרריבס / כלוב הצלעות / שפונדרה שזה בעצם אותו החלק רק במינוחים שונים הנובעים מחוסר סטנדרטיזציה של ענף הבשר בישראל. ניתן לעשות עוד הרבה חלקים בשיטה זו.

אסאדו מסביב למדורה

לא, זה לא שדה קרב. אסאדו מסביב למדורה

קולגן, החלבון ההפכפך

אם ניקח את הקשתית (אסאדו) וניצלה אותה במהירות, כמו סטייק, המרקם שיתקבל ינוע על הספקטרום שבין צמיג טרקטור לקרש עץ. למה? ולמה בכלל יש חלקים המתאימים לבישול ארוך, ואם נכין אותם במהירות הם יהיו קשים?

ובכן, ההבדל נובע מחלבון אחד הקרוי קולגן. קולגן הוא חלבון מאוד שכיח בשרירים, ומתבטא בחוזק רב. שרירים העומדים במעמס רב יכילו רקמה רבה של קולגן, ושרירים שלא עומדים בעומס יכילו את הקולגן בכמות מעטה. החלקים היוקרתיים, כגון אנטריקוט, סינטה ופילה מכילים מעט מחלבון זה. החלקים הפחות יוקרתיים כגון צלי כתף, שריר, חזה וכו' מכילים הרבה קולגן.

לחלבון הקולגן יש תכונה מיוחדת. הוא מתרכך ב-65 מעלות צלזיוס ומעלה לאורך זמן. לאחר פרק זמן הוא הופך לג'לטיני והוא רך מאוד, ואז למעשה הוא יוצר אפקט דומה לחורים בגבינה שוויצרית. פשוט הרבה יותר קל לפרוס את הבשר בסכין או ללעוס אותו. יש פחות התנגדות מכנית.

צלי כתף אותו מכינים בבישול ארוך הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך. במרכז הכתף יש רקמה קשיחה המכילה הרבה קולגן. אם תנסו לחתוך אותה לפני הבישול תצטרכו סכין חדה והרבה כח. לאט לאט תוך כדי בישול הקולגן מתרכך ובסופו של דבר הצלי רך מאוד.

אגב, ב-65 מעלות צלזיוס מתחילה מידת העשיהMedium well , (הכוונה לטמפרטורה הפנימית של הבשר). לכן מידת עשיה של Medium אינה רלוונטית לחלקים שדורשים צליה ארוכה. מידת עשיה של well done מתחילה ב-71 מעלות צלזיוס. החוכמה הגדולה באסאדו היא לשחק עם מרחק הבשר מהאש ועם עוצמת החום בכדי שלא להגיע למידת עשיה זו.
אשתדל בקרוב להרחיב בנושא זה, מהזווית של בישול מולקולרי.

אני מקווה שאני לא מתחיל פה מלחמת עולם בין מדינות שמסוכסכות גם ככה (Copa América וזה), אבל בברזיל, שם התנאים קשים והבקר ברובו ממין  bos indicus, עיקר הבשר ניצלה בשיטה של צליה ארוכה ופחות בצליית סטייקים מהירה, מכיוון שאיכות הבשר נחותה יותר… ארגנטינה לעומת זאת היא מדינה אידיאלית לגידול בקר, ולכן גם הסטייקים שם שמימיים.

6 טיפים שיעשו לכם את יום העצמאות

אפריל 27th, 2009

יום העצמאות שהפך מזמן ליום המנגל הלאומי מאופיין בדרך כלל בנפנופים מאסיביים ובערמות בשר בלתי מתקבלות על הדעת. לא חייבים לגמור את היום מפוצצים מאוכל, אם תשמרו על ששת הכללים הבאים תהנו מהבשר ותחזרו הביתה בשלום.

1. הטיפ הטוב ביותר שאני יכול לתת לכם הוא לקנות בשר בכמויות סבירות. בארוחה משפחתית, עם הילדים, הכוללת גם פיתות, סלטים ועוד תוספות יש לקנות בשר לפי 350-400 גר' לאדם (נטו, ללא העצמות).

2. הגישו לא יותר משלושה סוגי בשר. במקרה הזה 'תפסת מרובה לא תפסת'. אם תכינו יותר מידי סוגים הטעמים יתערבבו וההמתנה למנות תתארך.

3. אלו שלושת סוגי הבשר שבלעדיהם לא קיימתם את מצוות החג

עוף: פרגית – 150 גר' לאדם

טלה: קבב או המבורגר – 50-100 גר'

בקר: אנטריקוט 150 גר'

4. צלו את הנתחים במנות קטנות, כך הבשר יהיה חם ויותר סועדים יהנו ממנו ביחד.

5. אחרי יום העצמאות מגיע עוד סופשבוע אז תשאירו קצת מקום לשבת.

6. זכרו שהנהג לא שותה אלכוהול כי הכי חשוב שתחזרו הביתה בריאים ושלמים.

 

חגשמח :)

מסע אומצה – ניר קיפניס מבלייזר מחפש את הבשר האידיאלי

מרץ 19th, 2009

קיפניס יצא ליום חיפושים אחרי נתח הבשר האידאלי. נחשו איפה הוא מצא אותו :)

יוסי גיליס לענף הבשר הוא כמו ביל שאנקלי לאוהדי הכדורגל בליברפול, כמו ביל גייטס ליזמי ההיי־טק, כמו ג'נה ג'יימסון לאתם־יודעים־מה. בכל זאת, לא יפה, מדובר ביישוב דתי.

 באמת שאין בענף הזה עוד הרבה אנשים כמו גיליס, שיש לו ניסיון של קרוב ל־35 שנה בהשבחת בשר למאכל; אפילו יצרני הבשר האיכותיים ביותר בישראל משפילים מבט כשהם הוגים את שמו. לאחרונה הוא משמש כיועץ חיצוני לחברה שמתעסקת בבשר, ובזמן שהוא עושה את זה, הניהול השוטף של המעדנייה עבר לבנו ראובן. ולמרות המוניטין, האמת היא שנכנסנו לאטליז בחשש יחסי: בחוץ כבר התחיל להחשיך ובפנים עסקו בעיקר בעבודות הכנה של תחילת שבוע.

גיליס ג'וניור שלף עכשיו לכבודנו כמה צינגלך. בלשי המחוז הצפוני יכולים להירגע: מדובר במשהו שמערבב בין הבשר השומני שבאזור צלעות העגל (79 שקל לקילו) ובין רוטב בסיסי שמורכב משליש כוס דבש, שליש כוס קטשופ ושליש כוס רוטב סויה. אחרי שמשכיבים את הבשר והרוטב לשעתיים משותפות בתנור לוהט בתוך תבנית מכוסה בנייר אלומיניום – בהתחלה בפול ווליום ואחרי 15 דקות ב־150 מעלות – מקבלים את אחת ממנות הבשרים המענגות ביותר שאפשר לדמיין.

את הכתבה המלאה, שהתפרסמה ב-11.07, אפשר לקרוא כאן…

שר החקלאות בסיור פרידה

מרץ 18th, 2009

בשבוע שעבר ארחנו בחוות גיליס את שר החקלאות, שלום שמחון, ואת מנכ"לית משרדו, יעל שאלתיאלי. הביקור היה חלק מסיור פרידה שערך מנכ"ל אמב"ל (ארגון מגדלי הבקר לבשר), חיים דיין, בשטחי המרעה וחוות הבקר בגולן. 

שר החקלאות בחוות גיליס

שר החקלאות בחוות גיליס

השר ופמלייתו, שהגיעו אלינו כחלק מרכזי של הסיור, שמעו הרצאה על זני הבקר והחידושים בתחום הבשר וכמובן התיישבו לאכול.

הגשנו להם את תפריט הטעימות הייחודי שלנו עם תוספת חגיגית (בכל זאת שר החקלאות…) של קרפצ'יו בעסיס רימונים.

הגשם שירד ועליית מפלס המאגרים הוסיפו לאווירה הטובה והחבורה כולה נהנתה מהביקור וסיכמו אותו כהצלחה.

בשר על הגריל

פברואר 22nd, 2009

עושים מנגל ליומולדת של הדודה? על האש עם חברים?

הוציאו את ה בשר מהמקרר בערך שעה לפני הדלקת הגריל. כשהבשר בטמפרטורת החדר הצליה שלו תהיה טובה יותר.

בתאבון :)

צלי כתף ברוטב – מתכון של ראובן גיליס

פברואר 16th, 2009

צלי כתף  הוא אחד מחלקי הבשר היותר עסיסיים. באופן כללי הכתף מתאימה לבישול וגם בישול ארוך עושה לה טוב.הנתח מאופיין בפס ג'לטיני במרכזו. רבים טועים לחשוב כי זהו שומן, אבל זהו חלבון מיוחד, התורם לרכות הבשר, ולטעם המצויין.. 

להכנת צלי כתף מוצלח יש שני סודות. הראשון הוא לצרוב את הכתף עד להשחמה על ידי טיגון קל לפני שניגשים להמשך הבישול. השני, והחשוב מבין השניים, הוא איכות הבשר. בשר כתף טרי ואיכותי יבטיח את הצלחת המתכון.

לעבודה!

מצרכים

  • 1 נתח צלי כתף (מס' 5 בלשון העם….).
  • 3 פלפלים ירוקים בהירים חתוכים לרצועות
  • 2 בצלים גדולים חתוכים
  • 5 שיני שום
  • 2 גזרים מקולפים וחתוכים
  • 1 כוס יין לבן יבש
  • מלח פלפל לפי הטעם, קורט קינמון. 

אופן ההכנה

  1. מביאים את הצלי כתף לטמפ' החדר, לשם כך יש להוציא את נתח צלי הכתף מהמקרר כשעה לפני ההכנה.
  2. משחימים את הנתח בסיר במעט שמן.
  3. מוציאים את הנתח המושחם ומטגנים את הבצל באותו הסיר של הבשר.
  4. לאחר השחמת הבצל מוסיפים את שאר הירקות ומאדים.
  5. מוסיפים את כוס היין הלבן, טועמים ומתקנים תיבול (מלח פלפל וקינמון). 
  6. מביאים לרתיחה ומרתיחים למשך רבע שעה על אש קטנה.
  7. מוסיפים את בשר הצלי כתף לתוך הרוטב ומרתיחים שוב.
  8. טועמים ומתקנים תיבול. 
  9. מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה למשך שעתיים וחצי או עד שהבשר רך (האינדיקציה הטובה ביותר היא הכנסת מזלג והוצאתו מהבשר. אם הוא נכנס ויוצא בקלות הבשר רך ומוכן). 

במהלך הבישול יש להפוך מידי פעם את בשר הצלי כתף בתוך הרוטב, כדי שיספוג את הטעמים. 

כאשר הבשר רך מוציאים את צלי הכתף מחוץ לרוטב ומקררים כשעה לפחות. לאחר שהתקרר פורסים לפרוסות של ס"מ בערך ומחזירים לרוטב. 

מגישים את צלי הכתף חם עם הרוטב, מומלץ לצד אורז לבן.

הטעם של הצלי משתבח לאחר יום. 

גיוון
בסדנאות בשר שלנו אנחנו אוהבים לגוון עם פלפלים בכל הצבעים מלבד פלפל ירוק כהה מכיוון שהוא נותן טעם מר לבשר. בנוסף ניתן להוסיף פטריות טריות בשלב הירקות.

יש לכם שאלות? אהבתם את המתכון? הצליח לכם בטרוף?

השאירו תגובה נשמח לשמוע מכם.

בהצלחה

חתונה תאילנדית ומתכון מקורי של כבד עגל

פברואר 11th, 2009

לפני כשנתיים נסעתי עם אייל, חבר מהמושב, לחתונה של פופאי, אחד מהעובדים התאילנדים שלו. השמות של התאילנדים קשים לישראלי הממוצע וכך התגלגל ידידנו, החתן המיועד פרפאי, לפופאי. אבל זה באמת סיפור אחר.

פופאי גר בכפר ליד אודון תאני שהיא עיר באזור איסאן בצפון מזרח תאילנד. זה האזור העני ביותר בתאילנד, בלתי מטוייל וידוע במאכליו המוזרים, כלבים למשל. אני תוהה איזה טעם יש לאוסובוקו בולדוג…

אם כן נחתנו אני ואייל בשדה התעופה באודון תאני ומיד זיהינו את פופאי יחד עם קבוצה גדולה של אנשים, כולם מנופפים לנו לשלום מעבר לזכוכית. אייל חשב שהם באו באוטובוס, אני טענתי שמיניבוס סטנדרטי מספיק. שנינו טעינו, מדהים כמה אנשים יכולים להכנס בבגאז' של טנדר איסוזו עם קבינה וחצי.

הפגישה עם פופאי הייתה מרגשת, התעדכנו מה שלומו ואיך החיים ובינינו ניסינו להבין איך אפשר לחיות בתנאי אקלים של 200% לחות. את אייל, כולם זיהו כ-big boss, מה שהפך אותו לאטרקטיבי במיוחד בקרב בנות הכפר. אותי הם חשבו לעוזר שלו כך שהייתי קצת יותר פנוי להסתכל סביב כמו שאומרים.

התאילנדים הם באמת עם חרוץ. הם קמים מוקדם בבוקר, נחושים במטרה לתפוס ראשונים את הערסל, שיש בכל בית, ולהרקב שם עד הערב. בטטות כורסה א-לה תאילנד.

לפרנסתם הם מגדלים אורז, גידול שמתאים מאד לאופי התאילנדי. חודש שתילה, הפסקה של חודשיים-שלושה, חודש קצירה ודי. מחכים עד לשנה הבאה. חוץ מאורז מגדלים שם קצת פירות וירקות, פרות וחזירים לצריכה עצמית אבל על זה אחראים הילדים. המבוגרים צריכים לנוח מהאורז. שום דבר לא בוער.

למחרת בבוקר פופאי קרא לנו לראות שחיטה של עגל שארגן במיוחד בשבילנו. ובכן, "שחיטה" תאילנדית זה בעצם מעדר בראש! ככה בלי להתבלבל העגל נשחט וכל המשפחה והשכנים באו לעזור לפרק ולסחוב את הבשר. תוך כדי מלאכת הפירוק הם חותכים חתיכות מהכבד ועוד חלקים ואוכלים נא, ישר מהטבע. גם לנו הציעו להתכבד בנתח כבד עגל אך אנחנו הזדעזנו בנימוס,וסירבנו.

בפוסט הבא אספר על החתונה…

בשר עם דבשת

ינואר 27th, 2009

הפעם נתחיל לעסוק בגזעי הבקר השונים. לכל גזע התכונות המייחדות אותו מבחינת איכויות הבשר. 

ישנם היום שני מינים עיקריים של בקר Bos indicus ו-Bos Taurus. 

Bos indicus, או גזעי הזבו, הם גזעים שהתפתחו באזורים אקלימיים חמים מאוד. על מנת להתמודד עם החום הכבד מאופיינים גזעי הזבו במיעוט שומן. השומן מבודד את הגוף ולכן אם גזעים אלו היו עטופים בשומן הם לא היו שורדים.

פר ברהמה קלאסי עם דבשת וקפלים בצואר

פר ברהמה קלאסי עם דבשת וקפלים בצואר

כדי להמחיש את העניין עצמו את העיניים ודמיינו את עצמכם מסתובבים בתל אביב (או בתאילנד, האזור הקלאסי של גזעי הזבו) באמצע אוגוסט עם מעיל פליז. סביר להניח שבתוך דקות הייתם מעולפים. אוקיי, אפשר לפתוח את העיניים עכשיו.

ובכן כדי לשרוד המעיטו הזבו בכמות השומן, אך שמרו לעצמם רזרבה, לעת מצוק, בצורת דבשת. זו הסיבה שבאנגלית קוראים להם humped beef (בשר דבשת). בנוסף יש להם קפלי עור רבים באזור הצוואר ואוזניים ארוכות. 

בעור ובאוזניים מרוכזים כלי דם רבים באמצעותם מפיג הבקר את החום. ממש כמו רדיאטור של אוטו. בקר זה עמיד במיוחד לפגעי חום, קרציות, דלקות ריאות ועוד. המחיר, בודאי ניחשתם, הוא באיכות הבשר הנחותה יחסית.

אברם, פר המחמד שלנו מגזע ברהמה, ואני

אברם, פר המחמד שלנו מגזע ברהמה, ואני (צילום: סשה אלכוב)

ובכל זאת עמידותו של הבקר משמשת אותנו כדי ליצור הכלאות עם גזעי בקר לבשר טובים ואיכותיים יותר. לדוגמה מאנגוס וברהמה יוצא… ברנגוס.  הכלאות אלו יוצרות גזעים עם בשר איכותי מצד אחד ועם עמידות מפני פגעים ומחלות מצד שני.

מה יפים הלילות בכנען

ינואר 14th, 2009

עונת ההמלטות בעדר האנגוס בעיצומה וכמו שאני שמח לקראת האנגוסים הנולדים יש עוד חבר'ה שמבסוטים, התנים והזאבים. הם פשוט אורבים בקרבת העדר וכשפרה כורעת להמלטה הם תוקפים אותה מאחור.

שחורים עם ראש לבן

שחורים עם ראש לבן

אני, מצידי, מסתובב בלילות במרעה ומבריח אותם. בינתיים, טפו טפו טפו, הדבר היחיד שנפגע זה רצף הפוסטים בבלוג .תנכו לי שליש על תרומה לקהילת האנגוסים :)

ובכן מה יש לנו?
העגלים בעדר הטיפוח שנולדים כעת מתחלקים ל-2 סוגים עיקריים ועוד עגל אחד.

אנגוס טהורי גזע בנים לשלושה עגלי טיפוח שהרביעו בעדר.

קבוצה של עגלים שחורים עם ראש לבן, צאצאי פר מגזע הרפורד שלנו שהסתובב בין הפרות בזמן הנכון. בארה"ב קוראים לגזע הכלאיים הזה black baldies. העגלים הללו נחשבים איכותיים מאוד בגלל תופעה שנקראת און כלאיים. זוהי תופעה גנטית שבה משביחים צאצאים ע"י זיווג 2 הורים טהורי גזע אך מגזעים שונים. 

עגל סימנטל בודד. סימנטל הוא גזע עם שלד גדול עליו ארחיב את הדיבור בפוסט אחר. הבונבון הזה נולד בטעות. כשראינו אותו בפעם הראשונה גירדנו את פדחתנו בייאוש בניסיון להבין מאיפה הוא צץ. ואז נזכרנו שלפני תשעה חודשים הפר של השכן התלהב מהאנגוסיות היפיפיות שלנו, קפץ מעל הגדר… והתוצאה לפניכם. זה לא היה דבר רצוי, אבל יצא יפה, לא? 

עגל סימנטל בודד

עגל סימנטל בודד

אז חוץ מזה שכמות שעות השינה שלי הצטמצמה דרסטית, ואני קצת משתעל, כי קר, כ"כ קר שם בחוץ… הכל טוב. כי זה שווה את המאמץ.

אגב הבטחתי תמונה עדכנית של האנגוס הראשון של העונה, כן, זה שאתם צריכים לקרוא לו בשם. בבקשה.

האנגוס הראשון

האנגוס הראשון מחכה לשם