Posts Tagged ‘בשר’

אברם סבא!!!!!!

יום שלישי, דצמבר 28th, 2010

במבי, העגלה, והצל שלי

מזל טוב לאברם ושרה לרגל הולדת נכדתם הראשונה, בת לבמבי ופר אנגוס. העגלה שחרחורת עם קצת עור עודף בצואר ובבטן, והפאסון של אברם. שם, מישהו?

הריכוך המכני

יום שלישי, דצמבר 14th, 2010

אני פשוט אפסיק להתנצל  שאני נעלם לכם לשנה וחוזר. יש לחץ. והלואי שאוכל לכתוב פוסטים כל יום אבל זה לא יוצא…

אחד הגורמים החשובים ביותר בהנאה שלנו מבשר היא רכות הבשר. בעצם לא מעניין אותנו אם הרוטב של הצלי טעים באופן יוצא דופן אם לא הצלחנו להשלים נגיסה, וגם לא מידת צריבת האנטריקוט אם הוא לא היה רך.

בפוסט זה נתחיל לגעת בנושא קשה זה, תרתי משמע.

קצת ביולוגיה. תחזיקו מעמד, וזה יסדר לכם את הראש לגבי השאר.

 הסיבים הקטנים ביותר המרכיבים את הסיבונים של השריר קרויים אקטין ומיוזין. למיוזין יש מעין זרועות קטנטנות הנתפסות בסיב האקטין לפי פקודה של המוח. (הזרועות  נקראות ראשי המיוזין)כאשר השריר רפוי הסיבים בחפיפה חלקית. כאשר השריר מכווץ הסיבים בחפיפה גבוהה.לאחר השחיטה מתחילה להיווצר חפיפה גבוהה בכל הגוף של האקטין והמיוזין המגיעה לשיאה לאחר כעשרים וארבע שעות, ואז כל הבשר מכווץ כולו (התהליך נקרא ריגור מורטיס) . אם תנסו לאכול את הבשר בשלב זה המרקם יזכיר לכם מזרון גומי קשיח.

סיבי האקטין והמיוזין. שימו לב לראשי במיוזין הנשלחים לאקטין

בשלב זה נכנסות השיטות של ריכוך הבשר. בפוסט זה נדבר על ריכוך באמצעות שבירה מכנית:

  • הפשוטה מכל- טחינת בשר. כאשר אנחנו טוחנים בשר אנו שוברים הלכה למעשה את החפיפה בין הסיבים ובכך הבשר מתרכך.

  • פטיש שניצלים- ע"י הכאה בפטיש אנו שוברים גם כן את החפיפה בין הסיבים

יש עוד שתי שיטות שנחקרו באוניברסיטה אבל תכף תבינו את רמת תדירות השימוש בהן.

הראשונה היא ריכוך באמצעות גלי קול.  לכל חומר/רקמה בעולם יש רזוננס. הרזוננס פירושו שאם פעילו על החומר גלי קול בתדר המסויים לו יתחילו להיווצר בו זעזועים פנימיים קשים שיגרמו לו בסוף להישבר. לדוגמא- תמיד כשמתחיל לכם רעש באוטו בטורים מסויימים של המנוע, בורג מקרקש וכו' זה אף פעם לא יחלש. תמיד עם הזמן זה רק יחמיר עד שמשהו ישבר.דוגמא נוספת- זוכרים את הסרטים המצוירים שתמיד יש אשה שמנה ששרה ואז מתנפצת כוס זכוכית? ובכן זה אמיתי. יש אנשים שמפעילים על הזכוכית את הקול בתדר המסוים לה וברזוננס הנכון הם פשוט מנפצים אותה. היו חוקרים שבדקו מה הרזוננס הפנימי של הבשר, ובנו מעין מסוע הנע עם בשר עליו ועל הבשר מופעלים גלי הקול ברזוננס הספציפי לו וכך הבשר מתרכך.

בשיטת הריכוך האחרונה להיום מכניסים את הבשר לתוך שקית ואקום מכניסים לתוך מיכל מים אטום עם , ובכן, לבנת חבלה….. יוזמים אותה ומהפיצוץ נוצרים גלי הלם שמרככים את הבשר ע"י שבירת הסיבים. בפעם האחרונה שביקשתי לבנת חבלה מצאתי את עצמי במרתפי השב"כ ;-) אז השיטה הזו גם כן בעייתית משהו.

בפוסט הבא אדבר על יישון, שזו הדרך הקלאסית לריכוך בשר בחלקים גדולים.

 

רוסטביף

יום שני, ינואר 25th, 2010

רוסטביף

רוסטביף

הרוסטביף הוא אחד ממנות ההגשה הבשריות המרשימות ביותר, אבל הכנתו פשוטה למדי בתנאי ששומרים על מס' כללים בסיסיים.

מהו הרוסטביף? הרוסטביף הינו בשר הנצלה בחום יבש, כלומר אין לו נוזלים חיצוניים המעניקים לו לחות במהלך הצליה, וכמו כן הבשר חשוף למקור החום ללא כיסוי. בעצם המונח הנכון ביותר להגדרת צליית הבשר בצורה זו הינו אפיה.

הרוסטביף לעולם יוכן מחלקים מובחרים בלבד. לא כל נתח מתאים לרוסטביף. מכיוון שזוהי חשיפה קצרה יחסית  למקור חום, שאינה מאפשרת לרקמות הקולגניות להתרכך, ולכן החלקים חייבים להיות רכים מטבעם.

כמו כן הבשר עצמו חייב להיות משובח. נתח מעגל/ה מזן נחות או נתח שלא טופל כראוי לא יביאו לתוצאות טובות. בשר לרוסטביף לא חייב בהכרח להיות מיושן (אם כי כמובן הדבר אינו גורע).

הנתח הקלאסי לרוסטביף הוא הסינטה, ולכן יש אשר קוראים לה בארץ רוסטביף, וזו טעות. רוסטביף פירושו בשר צלוי. גם אנטריקוט, פריים ריב, שייטל, פילה ועוד מצוינים לרוסטביף, ולעיתים אף עולים באיכותם על הסינטה, הכל תלוי בצורת ההגשה. כאשר הבשר מוגש חם האנטריקוט והפריים ריב יהיו טעימים יותר בגלל השומן הפנימי אשר מעניק לבשר מימד טעם נוסף. כמו כן נתחים אלו רכים יותר מטבעם מאשר הסינטה ולכן הם בחירה מצוינת.

לעומת זאת אם הבשר יוגש קר הסינטה והפילה כרוסטביף הם בחירה טובה יותר, כיוון שיש להם מיעוט שומן פנימי, ושומן קר אינו ערב לחיך.

כמו בסטייק גם לרוסטביף כמה דרגות של מוכנות. כאשר הרוסטביף רייר(rare) הבשר מגיר נוזלים אדמדמים בכל פריסה. בדרגת מוכנות מדיום((medium הבשר ורדרד יותר, ובדרגת מוכנות וול-דן (well-done) הבשר בעל צבע אחיד אפרפר-חום לאורך הפריסה. בסינטה ובפילה מומלץ לא לעבור את דרגת המדיום, ככלל הבשר יהיה רך ועסיסי יותר ככל שדרגת המוכנות תהיה נמוכה יותר.

מהי בעצם דרגת המוכנות? תתרעננו בפוסט על מידת עשיה

ניתן לראות כי הטמפרטורות מדויקות מאד, לכן אם ברצוננו להגיע למידת המוכנות המושלמת הרצויה מומלץ בחום לקנות מדחום מיוחד לבשר. מחירו של המדחום יחזיר את עצמו אינספור פעמים במחמאות שתקבלו, ומנגד ימנע מפח נפש  כתוצאה מבישול נתח יוקרתי מעבר לצורכו.

בשימוש במדחום חשוב לדעת כי גם לאחר הוצאת הבשר מהתנור הבשר ממשיך להתבשל מבפנים והטמפרטורה הפנימית ממשיכה לעלות במס' מעלות, לכן מומלץ להוציא את הבשר לפני שהגיע לטמפ' הרצויה מבחינת מוכנות.

 

ולהכנה:

רצוי לתכנן מראש לוח זמנים כך שהבשר יוגש בדיוק כמו שצריך.

מומלץ לילה לפני ההכנה כבר להשרות את הבשר במשרה הרצוי.

4 שעות לפני ההכנה יש להוציא את הבשר מהמקרר לטמפ' החדר.

הבשר יצלה בתבנית לא מכוסה. המהדרים מניחים בתוך התבנית רשת כדי שכל הנתח יצלה ללא מגע עם נוזל מבעבע (ואז התחתית מתבשלת, ולא נצלית).

התנור חייב להיות לוהט בעת הכנסת התבנית לתוכו. מכת החום נועדה להוסיף טעמים  ע"י ראקציית מילארד (ראקציה המתרחשת בחום גבוה מאוד  ויוצרת קרמליזציה ומשחימה את הבשר).

 

זמן הצליה הכולל תלוי בגודל הנתח.  כלל הברזל הוא שברבע השעה הראשונה מתבצעת הצליה בחום הגבוה ביותר של התנור (250-260 מעלות צלזיוס), ולאחר מכן מורידים את חום התנור לבינוני (175 מעלות צלזיוס) וממשיכים בצליה עד להגעה של 5-10 מעלות צלזיוס לפני הטמפרטורה הרצויה, וזאת מכיוון שגם לאחר הוצאת הנתח מהתנור הטמפרטורה הפנימית עולה. מי שאין לו מדחום מתאים יאלץ לחשב. אגב, אצלנו בקצביה, כל מי שקונה רוסטביף מקבל אותו כבר עם טבלת הצליה המתאימה לנתח הספציפי אותו קנה.

 

מה שחשוב לדעת הוא המשקל הכולל של הנתח.

כדי להגיע לדרגת צליה rare כל חצי ק"ג צריך בין 12 ל15 דקות (אם הנתח עבה/גבוה אז 15 דקות, ואם דק אזי 12 דקות)

לדרגת צליה medium- בין 15 ל18 דקות.

לדרגת צליה welldone בין 18 ל20 דקות.

 

ניקח לדוגמא  נתח במשקל 1.5 ק"ג. זמן הצליה הכולל שלו הוא :

למידת עשיה rare בין 36 ל 45 דקות.

למידת עשיה medium בין 45 ל 54 דקות.

למידת עשיה well done בין 54 ל 60 דקות.

 

ניקח את נתח זה, בהנחה שהוא גבוה ועבה, נכניס אותו למכת חום בתנור חם מאוד למשך רבע שעה. נפחית את רבע השעה שהוא שהה בתנור מזמן הצליה הכולל. אם נרצה אותו ברמת עשיה של מדיום, הנתח ישהה בתנור בחום בינוני עוד חצי שעה בדיוק. 

לאחר הצליה יש להוציא את הנתח מהתנור מיד, ולתת לו לנוח לפני הפריסה. בדר"כ מומלץ לתת לו לנוח, לאחר הצליה, רבע שעה בנתחים קטנים, וחצי שעה בנתחים גדולים.

 

תיבול:

שוב אני מזכיר, מומלץ להשרות לילה מראש. אם לא, חבל אבל לא נורא. רוסטביף קלאסי  נמשח בשמן זית מעולה (במקור חמאה, אבל שמן זית עושה את העבודה מצויין), הרבה שום, הרבה פלפל גרוס, במיוחד בחלק העליון (תורם לחריפות, אז זהירות), ועשבי תיבול (טימין או רוזמרין). זה המתכון הקלאסי. אפשר להוסיף חרדל, גרגרי חרדל, גרגרי כוסברה, בהרט, ריבה, דבש או כל מה שעולה על דעתכם.

תהנו.

 

 

שוחטים פרות קדושות (או לפחות אחת)

יום רביעי, מאי 13th, 2009

אם נעשה פה משאל מהיר מה הכלל הכי חשוב בהכנת בשר, אני משוכנע ש-95% מכם יירה מיד "לסגור או לאטום את הבשר". חמשת האחוזים הנותרים יחשבו כמה שניות ויגידו אותו הדבר.

הרי כולם יודעים שאם אוטמים או סוגרים את הבשר אזי הנוזלים נשארים בפנים בגלל ה"כוויה" שעשינו והבשר נשמר עסיסי וטעים. בכל תוכניות הבישול חוזרים על המנטרה של "לסגור את הבשר".

ובכן, שבו רגע, עדיף על הרצפה, ותכינו כוס מים.

אין דבר כזה! אי אפשר לאטום בשר, גם לא לסגור אותו. מצטער, זו עובדה מדעית.

בכל בשר יש כמות מסויימת של נוזלים, הכלואים בתוך השריר. הנוזלים קשורים לסיבי השריר בקשרים כימיים חלשים יחסית. ברגע שמחממים את השריר, העשוי מחלבון, מתרחש תהליך הנקרא דנטורציה. כלומר, שינוי המבנה המרחבי של החלבון. (דוגמא לתהליך דנטורציה- הפיכה של ביצה לביצה קשה).

במהלך הדנטורציה, בשל השינוי של המבנה , משתחררים הנוזלים הכלואים בשריר, ויש לנו איבוד נוזלים. ככל שנחשוף את הבשר לחום גבוה ולזמן ממושך החלבון יאבד יותר ויותר נוזלים. לכן תמיד מידת צליה גבוהה יותר פירושה פחות עסיסיות.

בוודאי ראיתם פעם בקבוק פלסטיק שנחשף לחום גבוה, איך הוא מתעוות וקטן. זו דוגמא יפה לתהליך הדנטורציה (למרות שזו ממש לא דנטורציה. פלסטיק איננו חלבון). אם ניקח בקבוק פלסטיק של קוקה קולה (לא של פנטה, זה לא יעבוד!), נשפוך ממנו את הנוזל לתוך כלי, נחמם את הבקבוק, עד שיתעוות, וננסה להחזיר את הנוזל, לא נצליח למלא את כל הכמות. יופי, הבנתם. וגם סתם שפכתם קולה, באמת…

אחרי שתליתם את חלוק המדען חזרה על הקולב, חשוב להבין שברגע שחשפתם את הבשר לחום, הסיבים מתעוותים והופ משתחררים הנוזלים. ולא תעזור שום סגירה או אטימה. ניסויים מדעיים שנערכו הראו כי אין שום הבדל סטטיסטי באיבוד מים בין בשר שעבר "סגירה" לבין אחד שלא.

מעתה אמור להשחים את הבשר

טוב. אז מעכשיו לא משחימים את הבשר.

בוודאי שכן!

עצם התהליך של"הסגירה" לכאורה הוא רצוי. רק שיש לקרוא לילד בשמו. יש להשחים/לצרוב את הבשר. עצם ההשחמה מעצימה את טעם התבשיל או הבשר. התהליך הזה של השחמת / צריבת הבשר יוצר תהליך של קרמליזציה של פני הבשר.

בטמפ' גבוהות מאוד (155 מעלות צלזיוס ומעלה) נוצרת ריאקצייה הקרויה "ראקציית מיילרד". בתהליך החשיפה לחום הגבוה, מתחברים חלבונים וסוכרים ויוצרים מגוון חדש של מולקלות טעם וארומה. דוגמאות: ה"שרוף" של הקרם ברולה, הקשה של לחם, טוסט וכו'. המולקלות החדשות שנוצרות הן מה שנותן את הטעם המיוחד של מאכלים האלו.

אותו הסיפור עם בשר. עצם ההשחמה נותנת לנו טעמים חדשים ונפלאים ע"י חיבור החלבון עם סוכרים הקיימים בבשר. לכן בשר על הגריל כ"כ טעים לנו. ככל שיש שכבה קריספית (לא שרופה!) אחידה יותר על פני הבשר כך הבשר בעל טעם טעים ומיוחד יותר.

אגב שימו לב שדרושות טמפ' גבוהות. לכן אי אפשר להשחים בשר במים. לכן מרק "מכבס" את הבשר, ומוציא ממנו את הטעם. אם תשחימו את הבשר לפני הבישול במרק, הנוזל אמנם יהיה כהה יותר, אבל המרק יקבל מימד טעם נוסף ומיוחד.

אני מקווה שנרגעתם כבר, והרעידות פסקו.

מעכשיו אל תאמרו לאטום או לסגור אלא להשחים או לצרוב, ותוכלו גם אתם לנחור בבוז כל פעם שגורדון רמזי צועק לטבחים שלו לאטום את הבשר.

ותפיצו את הבשורה…

מסע אומצה – ניר קיפניס מבלייזר מחפש את הבשר האידיאלי

יום חמישי, מרץ 19th, 2009

קיפניס יצא ליום חיפושים אחרי נתח הבשר האידאלי. נחשו איפה הוא מצא אותו :)

יוסי גיליס לענף הבשר הוא כמו ביל שאנקלי לאוהדי הכדורגל בליברפול, כמו ביל גייטס ליזמי ההיי־טק, כמו ג'נה ג'יימסון לאתם־יודעים־מה. בכל זאת, לא יפה, מדובר ביישוב דתי.

 באמת שאין בענף הזה עוד הרבה אנשים כמו גיליס, שיש לו ניסיון של קרוב ל־35 שנה בהשבחת בשר למאכל; אפילו יצרני הבשר האיכותיים ביותר בישראל משפילים מבט כשהם הוגים את שמו. לאחרונה הוא משמש כיועץ חיצוני לחברה שמתעסקת בבשר, ובזמן שהוא עושה את זה, הניהול השוטף של המעדנייה עבר לבנו ראובן. ולמרות המוניטין, האמת היא שנכנסנו לאטליז בחשש יחסי: בחוץ כבר התחיל להחשיך ובפנים עסקו בעיקר בעבודות הכנה של תחילת שבוע.

גיליס ג'וניור שלף עכשיו לכבודנו כמה צינגלך. בלשי המחוז הצפוני יכולים להירגע: מדובר במשהו שמערבב בין הבשר השומני שבאזור צלעות העגל (79 שקל לקילו) ובין רוטב בסיסי שמורכב משליש כוס דבש, שליש כוס קטשופ ושליש כוס רוטב סויה. אחרי שמשכיבים את הבשר והרוטב לשעתיים משותפות בתנור לוהט בתוך תבנית מכוסה בנייר אלומיניום – בהתחלה בפול ווליום ואחרי 15 דקות ב־150 מעלות – מקבלים את אחת ממנות הבשרים המענגות ביותר שאפשר לדמיין.

את הכתבה המלאה, שהתפרסמה ב-11.07, אפשר לקרוא כאן…

שר החקלאות בסיור פרידה

יום רביעי, מרץ 18th, 2009

בשבוע שעבר ארחנו בחוות גיליס את שר החקלאות, שלום שמחון, ואת מנכ"לית משרדו, יעל שאלתיאלי. הביקור היה חלק מסיור פרידה שערך מנכ"ל אמב"ל (ארגון מגדלי הבקר לבשר), חיים דיין, בשטחי המרעה וחוות הבקר בגולן. 

שר החקלאות בחוות גיליס

שר החקלאות בחוות גיליס

השר ופמלייתו, שהגיעו אלינו כחלק מרכזי של הסיור, שמעו הרצאה על זני הבקר והחידושים בתחום הבשר וכמובן התיישבו לאכול.

הגשנו להם את תפריט הטעימות הייחודי שלנו עם תוספת חגיגית (בכל זאת שר החקלאות…) של קרפצ'יו בעסיס רימונים.

הגשם שירד ועליית מפלס המאגרים הוסיפו לאווירה הטובה והחבורה כולה נהנתה מהביקור וסיכמו אותו כהצלחה.

בשר על הגריל

יום ראשון, פברואר 22nd, 2009

עושים מנגל ליומולדת של הדודה? על האש עם חברים?

הוציאו את ה בשר מהמקרר בערך שעה לפני הדלקת הגריל. כשהבשר בטמפרטורת החדר הצליה שלו תהיה טובה יותר.

בתאבון :)

צלי כתף ברוטב – מתכון של ראובן גיליס

יום שני, פברואר 16th, 2009

צלי כתף  הוא אחד מחלקי הבשר היותר עסיסיים. באופן כללי הכתף מתאימה לבישול וגם בישול ארוך עושה לה טוב.הנתח מאופיין בפס ג'לטיני במרכזו. רבים טועים לחשוב כי זהו שומן, אבל זהו חלבון מיוחד, התורם לרכות הבשר, ולטעם המצויין.. 

להכנת צלי כתף מוצלח יש שני סודות. הראשון הוא לצרוב את הכתף עד להשחמה על ידי טיגון קל לפני שניגשים להמשך הבישול. השני, והחשוב מבין השניים, הוא איכות הבשר. בשר כתף טרי ואיכותי יבטיח את הצלחת המתכון.

לעבודה!

מצרכים

  • 1 נתח צלי כתף (מס' 5 בלשון העם….).
  • 3 פלפלים ירוקים בהירים חתוכים לרצועות
  • 2 בצלים גדולים חתוכים
  • 5 שיני שום
  • 2 גזרים מקולפים וחתוכים
  • 1 כוס יין לבן יבש
  • מלח פלפל לפי הטעם, קורט קינמון. 

אופן ההכנה

  1. מביאים את הצלי כתף לטמפ' החדר, לשם כך יש להוציא את נתח צלי הכתף מהמקרר כשעה לפני ההכנה.
  2. משחימים את הנתח בסיר במעט שמן.
  3. מוציאים את הנתח המושחם ומטגנים את הבצל באותו הסיר של הבשר.
  4. לאחר השחמת הבצל מוסיפים את שאר הירקות ומאדים.
  5. מוסיפים את כוס היין הלבן, טועמים ומתקנים תיבול (מלח פלפל וקינמון). 
  6. מביאים לרתיחה ומרתיחים למשך רבע שעה על אש קטנה.
  7. מוסיפים את בשר הצלי כתף לתוך הרוטב ומרתיחים שוב.
  8. טועמים ומתקנים תיבול. 
  9. מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה למשך שעתיים וחצי או עד שהבשר רך (האינדיקציה הטובה ביותר היא הכנסת מזלג והוצאתו מהבשר. אם הוא נכנס ויוצא בקלות הבשר רך ומוכן). 

במהלך הבישול יש להפוך מידי פעם את בשר הצלי כתף בתוך הרוטב, כדי שיספוג את הטעמים. 

כאשר הבשר רך מוציאים את צלי הכתף מחוץ לרוטב ומקררים כשעה לפחות. לאחר שהתקרר פורסים לפרוסות של ס"מ בערך ומחזירים לרוטב. 

מגישים את צלי הכתף חם עם הרוטב, מומלץ לצד אורז לבן.

הטעם של הצלי משתבח לאחר יום. 

גיוון
בסדנאות בשר שלנו אנחנו אוהבים לגוון עם פלפלים בכל הצבעים מלבד פלפל ירוק כהה מכיוון שהוא נותן טעם מר לבשר. בנוסף ניתן להוסיף פטריות טריות בשלב הירקות.

יש לכם שאלות? אהבתם את המתכון? הצליח לכם בטרוף?

השאירו תגובה נשמח לשמוע מכם.

בהצלחה

בשר עם דבשת

יום שלישי, ינואר 27th, 2009

הפעם נתחיל לעסוק בגזעי הבקר השונים. לכל גזע התכונות המייחדות אותו מבחינת איכויות הבשר. 

ישנם היום שני מינים עיקריים של בקר Bos indicus ו-Bos Taurus. 

Bos indicus, או גזעי הזבו, הם גזעים שהתפתחו באזורים אקלימיים חמים מאוד. על מנת להתמודד עם החום הכבד מאופיינים גזעי הזבו במיעוט שומן. השומן מבודד את הגוף ולכן אם גזעים אלו היו עטופים בשומן הם לא היו שורדים.

פר ברהמה קלאסי עם דבשת וקפלים בצואר

פר ברהמה קלאסי עם דבשת וקפלים בצואר

כדי להמחיש את העניין עצמו את העיניים ודמיינו את עצמכם מסתובבים בתל אביב (או בתאילנד, האזור הקלאסי של גזעי הזבו) באמצע אוגוסט עם מעיל פליז. סביר להניח שבתוך דקות הייתם מעולפים. אוקיי, אפשר לפתוח את העיניים עכשיו.

ובכן כדי לשרוד המעיטו הזבו בכמות השומן, אך שמרו לעצמם רזרבה, לעת מצוק, בצורת דבשת. זו הסיבה שבאנגלית קוראים להם humped beef (בשר דבשת). בנוסף יש להם קפלי עור רבים באזור הצוואר ואוזניים ארוכות. 

בעור ובאוזניים מרוכזים כלי דם רבים באמצעותם מפיג הבקר את החום. ממש כמו רדיאטור של אוטו. בקר זה עמיד במיוחד לפגעי חום, קרציות, דלקות ריאות ועוד. המחיר, בודאי ניחשתם, הוא באיכות הבשר הנחותה יחסית.

אברם, פר המחמד שלנו מגזע ברהמה, ואני

אברם, פר המחמד שלנו מגזע ברהמה, ואני (צילום: סשה אלכוב)

ובכל זאת עמידותו של הבקר משמשת אותנו כדי ליצור הכלאות עם גזעי בקר לבשר טובים ואיכותיים יותר. לדוגמה מאנגוס וברהמה יוצא… ברנגוס.  הכלאות אלו יוצרות גזעים עם בשר איכותי מצד אחד ועם עמידות מפני פגעים ומחלות מצד שני.

פוסט פתיחה או קצת על עצמי

יום שלישי, דצמבר 9th, 2008

שמי ראובן גיליס, בן שלושים ו… נשוי לגילת ואבא של עילי, יורי, עומר ורתם-אגם. גר במושב נוב בדרום הגולן.

את הפרה הראשונה שראיתי אני לא זוכר משתי סיבות. האחת, בגלל שראיתי המון (המון) פרות בחיי והשנייה, והעיקרית, שבטח הייתי תינוק קטן.

מגיל צעיר מאד אבא שלי סוחב אותי בשטחי המרעה של הגולן לרעות ולראות את העדר, להרגיש את הפרות מקרוב, להריח אותן. כך גדלתי עם העסק והיום אני מנהל אותו.

בשר זה סיפור שלם. סיפור שמתחיל עם ההמלטה בשטח, עובר בגידול וליווי קפדני, ממשיך בחירת הנתחים האיכותיים ונגמר בצלחת שלכם.

את הסיפור הזה אספר כאן בבלוג.